עורכת הדין איריס מנור,עו"ד לענייני גירושין מתמחה ומתמקצעת ספציפית בתחום המשפחה על כל רבדיו לרבות תחום גירושין, הירושות והצוואות גישור.
אנא השאר פרטים ונחזור אלייך בהקדם.
עוה"ד מנור מייצגת את קהל לקוחותיה בכל הערכאות המשפטיות בכל רחבי הארץ הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט האזרחיים והיא אינה מוגבלת לאי אילו אזורים גיאוגרפיים.
עוה"ד מנור שמה לעצמה למטרה לשאוף תמיד להצלחה ולמצוינות בכל הקשור לתוצאות ניהול תיקי קהל לקוחותיה הבאים לידי ביטוי בהענקת יחס חם ואישי וטיפול מקצועי ללא פשרות תוך התאמת השירותים הניתנים על ידה, לצרכיו של הלקוח.
המוטו המנחה את עוה"ד מנור, הנו כי, טובת הלקוח תמיד נמצא לנגד עיניה ועל כן השירות המוענק על ידה לקהל לקוחותיה הנו חלק בלתי נפרד מתורתה ואמונתה וכך גם נאמנותה לקהל לקוחותיה הינה ערך עליון.
עוה"ד איריס מנור הינה בעלת תואר ראשון L.L.B במשפטים, סיימה את התמחותה במשרד מוביל וכן סיימה השתלמות בנושא דיני משפחה ודיני ירושה במכון להשתלמות של לשכת עורכי הדין. עורכת הדין איריס מנור, מתמחה ומתמקצעת ספציפית בתחום המשפחה על כל רבדיו לרבות תחום גירושין, הירושות והצוואות גישור.המשרד מתמחה בכל היבטי דיני המשפחה, תוך מתן דגש על מקצועיות וידע מעמיק בכל הפסיקה והחקיקה בתחום זה. משרד עורכת הדין איריס מנור מתמחה בניהול הליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני.
עוה"ד איריס מנור – עו"ד לענייני גירושין ומטפלת במגוון נושאים בתחום המשפחה והירושה ולרבות ניהול תיקי גירושין הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה:
משרד עו"ד לענייני גירושין איריס מנור עו"ד ומגשרת איריס מנור עוסקת בתחום המשפחה על כל רבדיו לרבות תחום הירושות וצוואות. במסגרת הפרקטיקה המשפטית עו"ד מנור בעלת ניסיון וידע רב בייצוג והופעות מרובות בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים במגוון נושאים מתחום דיני האישות תוך שהיא שמה את הצדק כנר לרגליה ועושה כל אשר לאל ידה כדי שהצדק לא רק יראה אלא גם יעשה. עו"ד איריס מנור מטפלת במגוון נושאים בתחום המשפחה והירושה ולרבות ניהול תיקי גירושין הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, עו"ד איריס מנור מתמקדת במעריכת הסכמים וליווי הליך פונדקאות שהינו הליך ייחודי תוך הכרה של דרישות הוועדות הרפואיות כמו גם מערכת בית המשפט, ככל השדבר נוגע להסכם בין הצדדים. המשרד עוסק בתחומים: דיני משפחה,עניינ גירושין, גישור במשפחה, ירושות וצוואות, הורות חד מינית, אפוטרופסות, פונדקאות, הסכמי ממון, מזונות, משמורת, דיני חוזים ומסחר, הוצאה לפועל, ידועים בציבור, מגשרים, פינוי מושכר, צווי מניעה, דיני מקרקעין, נדל"ן ועסקאות מכר דירה.
בעלת תואר ראשון (L.L.B) במשפטים סיימה השתלמות בנושא דיני משפחה במכון להשתלמות של לשכת עורכי הדין מגשרת מוסמכת משנת 2008 – ומאז ערכה עשרות גישורים בתחום המשפחה אשר הניבו הסכמי גירושין כוללים לשביעות רצונם של הצדדים משרד עו"ד ומגשרת איריס מנור חרט על דגלו מתן יחס ושירות אישי לכל לקוח וטיפול מעמיק ויסודי בפתרון כל בעיה משפטית שעולה על שולחנו. אנו כאן בשבילכם, נשמח לייעץ לכם בכל נושא משפטי.
הורות משותפת מציבה לא מעט אתגרים כאשר מדובר בתא משפחתי שלם, ככל שעסקינן במשפחות החוות הליך של פירוד או הבאת ילדים לעולם שלא במסגרת תא משפחתי קונבנציונלי, מתעצם הקושי שבעתיים. הדין הישראלי מגדיר את שני ההורים – אם ואב – כאפוטרופוסים טבעיים על ילדיהם. כאשר האם והאב אינם מגדלים את ילדיהם בצוותא נדרשת הכרעה לעניין חלוקת זמני השהייה של כל הורה עם הילדים וכן לעניין חלוקת הנטל ההורי על כל המשתמע מכך. במשפט הישראלי קיימת אבחנה בין משמורת פיזית שפרושה "אחזקה", לבין משמורת משפטית שהינה האפוטרופסות. הן הדין והן ההלכה הפסוקה קובעים כי אפילו במקרים, בהם מסורה המשמורת בידי ההורה האחד, עדיין לא מוקנית לו זכות שבדין לקבוע את מקום מגוריו וחינוכו של ילדו ללא הסכמת ההורה השני או מתן החלטה שיפוטית מתאימה שכן אלו מענייני אפוטרופסות, ואפוטרופסות של ההורים שווה היא, גם אם אחד מהם נקבע כמשמורן. גם בפסיקת ביהמ"ש העליון בוטאה התפיסה השוויונית לפיה לא יתכן כי החלטות חשובות בענייני קטינים יוחלטו במחטף ע"י אחד ההורים. נקבע כי בהחלטות עקרוניות, הנוגעות לזכותו-חובתו הכללית של ההורה כלפי הילד, על ההורים לפעול בהסכמה, ואם לא עלה הדבר בידם, עוברת ההכרעה לבית המשפט. עולה השאלה מהן אותן שאלות עקרוניות עליהן להתברר בהסכמה? קיומה של מערכת יחסים הורית תקינה המבוססת על כבוד וקבלה הדדית מחייבת קבלת החלטות משותפת באופן נרחב ככל הניתן.
כן נקבע כי בנסיבות רגילות סביר כי קטין ירשם למסגרת חינוך הסמוכה למקום מגורי ההורה המשמורן, אולם גם לעניין זה יתכנו שינויים בנסיבות ספציפיות. כך למשל באם ההורה המשמורן מחליט להעתיק את מקום מגוריו באמצע שנת הלימודים, וההורה השני סבור כי טובתו של הקטין להשלים את שנת הלימודים במסגרת שפקד עד כה, אין זה מובן מאליו שהקטין יעבור למוסד לימודי חדש. גם ענייני בריאות נחשבים לעניינים הקשורים לאפוטרופסות והורה אחד אינו יכול לקבל החלטות מהותיות הנוגעות לבריאות הקטין ללא הסכמת ההורה האחר. זה המקום לציין כי בכל דיון הנוגע לקטינים פועלים בתי המשפט בהתאם לעקרון טובת הילד, כאשר נבחנת טובתו של הקטין הספציפי. לשם כך נעזרים בתי המשפט במומחים – בשירותי הרווחה או במומחים פרטיים, לרבות פסיכולוגים ופסיכיאטרים. כאשר אחד ההורה מתנגד לביצוע פעולה מסויימת, יבחן בית המשפט את חיוניות הפעולה לאור טובת הקטין באמצעות מומחים מתאימים, וההחלטה תתקבל על בסיס טובת הקטין ולא על בסיס עמדתו של ההורה המשמורן.
ההליך המשפטי בין בני זוג אינו כולל רק את אקט הגירושין עצמו – מעורבים בעניין גם תהליכים כגון חלוקת רכוש, משמורות על ילדים, תשלומי מזונות ועוד נושאים רבים, שנובעים מהעניין, והעיסוק בהם לרוב מורכב ובעייתי. בניגוד לרוב המדינות, בישראל קיימות שתי ערכאות משפטיות אשר עוסקות בתחומים של דיני משפחה וגירושין:
מלבד הסמכות הבלעדית על סוגיית הגט בין בני זוג, אשר נתונה (כאשר שני בני הזוג הינם יהודים) לבתי הדין הרבניים – ביתר הנושאים הכרוכים בפירוד, לשתי הערכאות המצוינות לעיל סמכויות זהות (מקבילות) בתחום של דיני משפחה. ההבדלים בין שתי הערכאות הללו אינם נעוצים בשוני בסמכויות, כי אם בשיטת הדין והדיון הנהוגה בהם. בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט לענייני משפחה קיים שוני רב ביחס לראיות, המשקל שניתן לחוקים הלכתיים, אופן ניהול התהליך, ואפילו מוסכמות חברתיות שונות שמבדילות את המגזר הדתי מהחילוני. ההבדלים הללו יכולים להיות כל כך שונים, עד שלעיתים פסיקה בנושא דיני משפחה, שתתקבל ע"י בית משפט לענייני משפחה, תהיה הפוכה לחלוטין מזו שהייתה נקבעת על ידי בית דין רבני! לפיכך, ניתן להבין שתוצאות המשפט בנושא דיני משפחה נקבעות באופן ישיר למדי על פי סוג הערכאה שאליה בני הזוג פונים.
בשל השוני הרב באופן השפיטה שלבתי דין רבניים אל מול בית משפט לענייני משפחה, בני זוג שעוברים תהליכי גירושין מוצאים את עצמם לעיתים קרובות בסוג של "מירוץ" להגשת התביעה בערכאה המשפטית המועדפת על כל אחד מהם. בגירושין – כאשר בני זוג שנמצאים בהליכים מחזיקים באינטרסים מנוגדים, החשוב ביותר עבורם הוא לפעול בזריזות ולפנות לערכאה המשפטית בנושא דיני משפחה, אשר משרתת אותם באופן הטוב ביותר. לשם ניהול נכון של התהליך, חשוב להיוועץ לאורך כל הדרך בעורך דין מומחה בתחום של דיני משפחה, אשר ידע לפעול למענכם, כך שגם תהליך הגירושין הארוך והכואב ביותר יסתיים בקלות ובצורה נוחה יחסית עבורכם.
בין אם נקלעת להליכים שלא מבחירה ובין אם קיבלת החלטה להתגרש, אנחנו כאן ונשמח לשוחח ולייעץ לך, לאחר שנבחן ביחד את מהות הסכסוך. לעו"ד לענייני גירושין איריס מנור ניסיון רב שנים בדיני משפחה, כדאי לפנות ולהיעזר בכישוריה המקצועיים על מנת שתוכל להיחלץ מהליך הגירושין בצורה הטובה ביותר.
הליך הגישור, מומלץ כשלב ראשוני, כמעט בכל מקרה של סכסוך. מטרתו העיקרית היא יצירת אמון והגעה לפתרון בין שני צדדים מסוכסכים, על ידי צד שלישי, ניטרלי. הליך הגישור מתנהל מחוץ לבית המשפט וכדי לקיים אותו נדרשת הסכמה מלאה של שני הצדדים. לא ניתן לקיים הליך גישור כאשר צד אחד מסרב לקחת חלק בהליך. בהליך הגישור ניתן להציג כל מסמך, לטעון כל טענה וליישב כל מחלוקת, וזאת ללא צורך לערב את בית המשפט. כך, שני הצדדים עשויים להגיע להסכמות תוך זמן קצר ורק לאחר מכן לאשר אותם באופן רשמי בבית המשפט. בנוסף, הליך הגישור מקצר תהליכים וחוסך לשני הצדדים זמן וכסף. אין צורך להגיע אינספור פעמים לבית המשפט או לבית הדין, אין סכנה שההליך ימשך מספר שנים בשל העומס העצום הקיים על מערכת בתי המשפט וגם אין צורך לשלם עשרות אלפי שקלים שכר טרחה לעורכי הדין המייצגים את הצדדים. חשוב לציין שלא כל סכסוך מתאים להליך של גישור. יש סכסוכים אשר בהם ראשית יש "לקנות" סמכות בבית המשפט המוסמך בהתאם לכל מקרה ואז לנסות ולגשר בין הצדדים. עמותת "אישי", מפעילה מחלקת גישור שבה פועלים עורכי דין המשמשים כגורם חיצוני לצרכי משא ומתן וכדי לגשר בין הצדדים.
העקרון הבסיסי לפיו חייבת להינתן ההכרעה הוא טובת הילד. מובן כי טובת הילד בתיקי הגירה היא טובה יחסית. תפיסת הרע במיעוטו, שהרי אין ספק כי ברוב המכריע של המקרים, טוב היה לו הילד היה גדל במחיצת שני הוריו. המושג "טובת הילד" הוא עקרון כללי ואולי סיסמא כוללנית אשר אין להם הגדרה קצרה וקולעת לכל דבר ועניין. מושג זה הוא שיקול וקריטריון כאשר עוסקים בדיני ילדים וביחסי הורים-ילדים, ואינו עילה לתביעה. הוא משתנה מסוגיה לסוגיה כאשר בכל סוגיה (אימוץ, אמנה, משמורת, חטיפה, חינוך, הגירה וכו´ וכו´) יש שיקולים נוספים, או אחרים, או שונים, לכן יש להיזהר מהכללה אוניברסלית (ראה למשל בע"א 577/83 היועמ"ש נ´ פלונית, פ"ד לח(1)461, 472). טובת הילד היא מערכת מורכבת של שיקולים. ישנם כמובן עקרונות יסוד כגון שטובתו של ילד לגדול עם שני הוריו ולא להיות מנותק ממשפחתו הטבעית ומהוריו. אולם, אפילו לעקרון כזה יש חריגים, למשל בדיני אימוץ, כאשר מתקיימת עילת אימוץ. אולם, עצם הבאת העניין בפני ביהמ"ש כבר מגלה כי לא ניתן להגיע "לטובה השלמה והמושלמת" ויש לשקול את נסיבות המקרה המסוים ולגבש בקשר אליו את הקריטריונים המנחים שיגדירו או יצביעו על "טובת הילד" אותה יש ליישם במקרה המסוים. בשנים האחרונות מתגבש ליד עקרון "טובת הילד" גם עקרון "זכות הילד" המודגש באמנה בדבר זכויות הילד מ- 1989 (כתבי אמנה 1038, כרך 31, עמ´ 231) שהמחלוקת על דבר ההבדל ביניהם ומה גובר על מה משמשים חומר למחשבה וכר כתיבה נרחב לחוקרים ולמלומדים וחדרו אף לפסיקה בארץ. זכות ההורים היא זכות קונסטיטוציונית חשובה, שכן היא מהווה זכות טבעית, ביטוי לקשר הטבעי בין הורים לילד, ילד שהוא בשר מבשרם. אין זוהי זכות קניין או מעין קניין בילדיהם. זכות זו מתבטאת בכך שאת קיום חובותיו כלפי ילדו יעשה ההורה ולא זולתו, אולם, יש בה אף זכות ממש ללא הדגשת החובה כלפי הילדים בלבד:
החוק בישראל מכיר בשוויון שבין שני ההורים בסעיף 3 לחוק שיווי זכויות האישה – תשי"א – 1951 וכן בסעיפים 14-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 לפיהם השיתוף בין ההורים רחב הוא בכל תחומי האפוטרופסות. כאשר חדלים חיים משותפים בין ההורים, קובע סעיף 24 לחוק הכשרות כי תחולקנה סמכויות האפוטרופסות באופן שהאחד יחזיק בילדים ולאחר יקבעו דרכי המגע. שוויון זה שבין ההורים הוא שיקול בסיסי וראשוני שחייבים לראותו אף כשיקול בסיסי וחשוב מבין השיקולים אשר נשקלים כדי להגיע לטובת הילד.המחוקק לא היה קובע עקרון זה של שוויון אם היה נוגד את טובת הילד. משכך, לא על נקלה יש לאפשר הפרדת הילד מהוריו או מאיזה מהם.
שום הורה לא רשאי לראות את הילד כנחלתו הפרטית או כ"ספח" שלו, אשר ילך באשר ילך ההורה, גם במחיר ניתוק מן ההורה האחר.חשיבות הקשר של הילד עם שני הוריו גובר, במיוחד עת מדובר בילד רך בשנים. ילדים רכים מאבדים רגשות כלפי אנשים שאינם רואים בתדירות ותכיפות ומפתחים כלפיהם תחושת זרות וניכור. הדבר נובע מן הקושי בתפיסת הזמן של הילד. הוא אינו מבין את המשמעות של משך העדרות ההורה השני. בגיל רך יש חשיבות רבה לשמירת הקשר ההדוק עם האם והאב כאחד. הגישה הרווחת כיום, מכירה אף במרכזיות האב ובחשיבותו בחיי הילדים בגיל הרך. בעבר תפיסת העולם השכיחה של האב במערכת החברתית משפטית ואף בקרב בני המשפחה עצמם היתה של אב מפרנס ולא של הורה העוסק בגידול הילדים הרכים. לעומתו, הובלטה חשיבותה המרכזית והבלעדית של האם. דפוס זה אינו בלעדי עוד. שינויים חברתיים ואידיאולוגיים הבליטו עד כמה הוזנח מקום האב בניתוח ההליכים העוברים על המשפחה, ועד כמה מכירים כיום במרכזיות האב וחשיבותו לילד במיוחד בגיל הרך.
החיים נוהגים להפתיע אותנו. אף אדם לא חושב שביום מן הימים הוא עלול למצוא את עצמו בהליך גירושין. לא כך אנו מדמיינים את חיינו. לכן, חשוב שברגע האמת יהיו לכם כל הידע והכלים להתמודד עם העניין, ולשים אותו מאחוריכם מהר ככל האפשר ועל הצד הטוב ביותר.
אם הגעתם לכאן, כנראה שהנכם מתלבטים האם לפתוח בהליך משפטי ומעוניינים לקבל מידע, או שאתם נמצאים בעיצומו של הליך הגירושין וכבר מיוצגים על ידי עורכי דין – אך אתם מעוניינים לשמוע חוות דעת נוספת. חשוב שתדעו, כי אין מי שמבין את הקושי והמורכבות שבהליך הגירושין, יותר מעורכי הדין המומחים לכך. מורכבות החוקים בישראל, כמו גם זכויותיכם וחובותיכם כלפי בן הזוג והילדים, עלולים להיות מרתיעים. לשם כך בדיוק אנחנו כאן.
הצעד הבא – בחירת עורך דין.
השיקול העיקרי בבחירת עורך דין המתאים לכם בדיוק, טמון לא רק בניסיון וגודל המשרד, אלא בחיבור שלכם איתו ועם האסטרטגיה שבה הוא מציע לנקוט בעניינכם. כמו בכל הליך רגשי בחייכם, הכימיה וההבנה ההדדית חשובות לאין ערוך. רצוי לקיים פגישת יעוץ ראשונית עם עורך הדין, בה מציגים לפניו את הבעיה ואת כל הפרטים העיקריים, כך שהוא יוכל לבחור עבורכם את הפתרון המתאים ביותר מבחינה משפטית. בפגישה זו ניתן להבין האם יש לכם כימיה טובה עם עורך הדין, והאם אתם סומכים עליו ועל כוונתו להעניק לכם שירות מעולה.
בחירת משרד עורכי דין רק בשל המלצה שקיבלתם ולא בשל בדיקה מדוקדקת שלכם, יכולה להסתיים במפח נפש ובחוסר התאמה לכם ולמקרה האישי שלכם. משרדי עורכי הדין הגדולים עלולים להטעות אתכם, כיוון שמי שיעסוק על בסיס יומיומי בתיק, הוא למעשה עורך דין זוטר או מתמחה. לעומת זאת, משרד קטן ואינטימי יכול להבטיח לכם את השירות האופטימלי ולהביא לכם את התוצאות המיוחלות. בחירת עורך דין לטיפול בעניינים משפחתיים היא בחירה חשובה ובעלת השפעות משמעותיות לגבי המשך החיים. לכן, חשוב לעשות מאמץ ולבחור בעורך הדין הטוב ביותר בשבילכם, שיתאים לכם מכל בחינה אפשרית וידאג לאינטרסים שלכם.
התאמת כל אחד מההורים לשמש משמורן-מבחן המסוגלות ההורית – ומי מההורים יספק בצורה הטובה ביותר את צרכי הילד. כך נפסק בע"א 2784/95 טריף נ´ טריף (תקדין עליון, כרך 95(2)1995 בעמ´ 833), כי מאחר שהאם פסולה מלהיות משמורנית ואף מזיקה לילד, הרי שתותר לאב ההגירה. וכן מ.א.(ת"א) 3343/87 קרסו נ´ עמר (לא פורסם).
בית המשפט בוחן האם ניתן לספק את הצורך בנסיעה בארץ המוצא ללא הגירה. האם בן זוגה של האם יוכל למצוא תעסוקה בארץ המוצא ובכך למנוע את הצורך במעבר. דוגמא לכך ניתן למצוא בת.מ.א.(ת"א) 2923/95 ווסלי נ´ עצמון, בו בחנתי האם הבעל החדש עשה ניסיונות מספיקים למצוא עבודה בארץ ומשלא הצליח, הרי המעבר לארה"ב מהווה מעבר של "אין ברירה".
אף על פי שיש מהשיקולים לעיל המוזכרים במרבית פסקי הדין העוסקים בהגירה הרי שהפסיקה אינה אחידה. כל מקרה ומקרה נבחן לנסיבותיו ושיכלול הקריטריונים נעשה בכל תיק לגופו. "במקרים מסוג זה אין ליישם אמת מידה המבוססת על כללים נוקשים, או על חזקות מוקדמות, אלא יש לאמוד ולבחון כל מקרה לפי נסיבותיו העובדתיות ולייחס לשיקולים השונים את המשקל היחסי המתאים מן ההתחשבנות בנסיבות" (ע"א 2784/95 טריף נ´ טריף).
רצונו של ילד בן 4-5 שנים אינו נלקח בחשבון בעוד שרצונו של קטין בן 15 – 17 הינו גורם משמעותי בשאלת משמורת , במיוחד לאור העובדה שממילא קשה מאוד לכפות על נער/ה מתבגר/ת היכן לגור בפועל. לגבי גילאי הביניים נקבע לא אחת כי יש להתחשב ברצון הילד כשיקול רציני לענין מקום החזקתו.
בע"א 352/80, צוקרמן נ´ צוקרמן, (לא פורסם) נקבע על ידי השופטת בן-עתו: "התרשמות השופט הנכבד מרצונן הנחרץ של הבנות לחיות עם אמן, היא בעלת חשיבות רבה, וכבר נפסק לא אחת, כי רצונו של ילד שהוא למעלה מבן 10 הוא שיקול רציני – ולעיתים מכריע – לענין מקום החזקתו.
בע"א241/57 פלטיאל נגד פלטיאל 5 , בע´ 606 נקבע גם שאפילו נוגד רצונו של הילד את טובתו, אין כופין אותו.
בע"א 503/60, וולף נ´ וולף, (פ"ד טו, 76) קבע כב´ השופט ויתקון כך : "אפילו "הוסתה" על-ידי אמה – דבר אשר, כאמור, לא הוכח כלל – אין בכך בלבד כדי הצדקה להתעלם מדעתה ורצונה. התעלמות כזאת מוצדקת רק כשהילדה רוצה בדבר אשר הוא, על פניו וללא כל ספק, לרעתה ממש, או כשיש לבית-המשפט יסוד להניח שדבריה אינם משקפים את רצונה האמיתי, או שמפאת מצבה הנפשי או השכלי אינה מסוגלת ליצור או להביע רצונה. כל השיקולים האלה אינם אמורים כאן, וכל ההסתייגויות של השופט המלומד אין דיין כדי לגרוע מערך הבעת רצונה של הילדה".
בתמ"ש (תל-אביב) 107060/99 – ב´ ק´ – קטין ואח´ נ´ ´L´ K, נקבע ע"י כב´ השופטת צילה צפת: "רצונו של הילד יכול ויהווה שיקול רציני ואף יטה את הכף לעניין מקום החזקתו כאשר מדובר בבחירה בין שני הורים, אשר מסוגלותם שווה". המגמה של כיבוד רצון הילד מצאה ביטוי מפורש בחוק בית המשפט לענייני משפחה ובאמנה בדבר זכויות הילד, וקנתה מקום מרכזי בפסיקת בתי המשפט. סעיף 12 לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, קובע:"מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד".בדו"ח הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, בראשות כב´ השופטת סביונה רוט-לוי, קיימת הצעה לתיקון חוק בית המשפט לענייני משפחה על ידי הוספת פרק בנושא השתתפות ילדים בהליכים הנוגעים להם.
חלוקת זמני שהות נועדו לשמר את הקשר בין האב לבין הילד. למרבה הצער לעיתים עושה אחד ההורים שימוש בילדים על מנת לפגוע בהורה האחר דרך חלוקת זמני שהות. הפרות אלו, פוגעות בעיקר בילדים.
מאחר שחלוקת זמני שהות הם פריבילגיה המוענקת לאב, קשה מאוד לאֵם שהילדים במשמורתה לאכוף על האב לקיים חלוקת זמני שהות . האֵם תוכל לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני בבקשות כדלקמן:
במקרים קיצוניים במיוחד – הגשת תביעת משמורת על הילדים. מניעת חלוקת זמני שהות נתפסת כעניין חמור במיוחד, ואף הוגדרה בפסיקה כעילה לשלילת מסוגלותו ההורית של הורה הנוהג למנוע חלוקת זמני שהות מבן זוגו.
במקרים רבים עם גירושי הצדדים עולות טענות מפי הורי אחד הצדדים בדבר הלוואות שניתנו לזוג, ואותן יש להחזיר. השאלה אם אותם כספים שניתנו לבני הזוג ניתנו במתנה או כהלוואה עומדת לעיתים להכרעה שיפוטית.
כבוד השופט ש. שוחט בתמ"ש 029550/04 קבע כי במתנה בין "קרובים קרובים" – אב ובנו – קיימת חזקה שהנתינה היתה במתנה ועל הנותן חובת ההוכחה שבהלוואה מדובר.עם זאת דומה שחזקה הפוכה זו נקבעה רק ביחס למקרים בהם בין ה´קרובים קרובים´ התקיימה מערכת יחסים כזו שיש בה כדי להצביע על היות הנתינה מתנה (ר´ ע"א 913829 אבינועם וואלס נ´ נחמה גת, פ"ד מח(1) 801; ע"א 34/88 רייס נ´ עזבון אברמן ז"ל מד (1) 278). רוצה לומר, על מנת שתקום "חזקת המתנה" נדרש, כי הצדדים יהיו "קרובים קרובים" וכי התקיימה ביניהם מערכת יחסים כזאת שיש בה כדי להעיד על היות הנתינה מתנה.
כבוד השופט ש. שוחט קבע כי לא מן הנמנע, כי מתנות הניתנות בשלב מסוים בחיי המשפחה בין "קרובים קרובים", כשהיחסים בתוך המשפחה תקינים, "הופכות" בדיעבד להלוואות לטענת הנותן, לאחר שכבר אינו מעוניין להיטיב עם המקבל, וזאת בעקבות סכסוך משפחתי שפרץ בינתיים ביניהם.
מכאן, שבחינת מערכת היחסים בין הנותן למקבל במועד הנתינה היא הקובעת. אם היחסים בין נותן המתנה למקבלה היו גרועים במועד נתינת המתנה יש בכך בכדי לשלול את "חזקת המתנה". מדובר כמובן בחזקה הניתנת לסתירה, אך לצורך כך על התובעים המבקשים לסותרה להביא עדויות ברורות לכוונת הצדדים אשר יש בהן כדי להרים את הנטל לסתירת החזקה. אין דרישה קונסטיטוטיבית למסמך בכתב למטרת הוכחת הלוואה (בין אם מדובר בקרובים ובין אם צדדים זרים) וזאת ניתנת להוכחה בכל אמצעי הראייה הקיימים (ראו לדוגמא: תמ"ש (כ"ס) 1970/03 בש"א 2998/03 טויזר נ´ טויזר, דינים משפחה ב´ 389). אך בכל זאת נדרשת ראייה חיצונית לכך שהכסף ניתן כהלוואה ולא כמתנה.
הסתירה המוחלטת שבין שתי המגמות הנ"ל בבקשות לעקירת מגורי קטינים – מצד אחד, שחרור ההורה המשמורן להמשך התפתחותו וקידומו, ומצד שני, שמירה על קשר בריא בין הקטינים לבין ההורה השני – מעמידה לפעמים את בית המשפט בפני דילמה אשר קשה במיוחד לפותרה. במקרה דנן, כל השיקולים אשר פורטו לעיל הם רלוונטיים: המעבר לצפון אכן יטיב עם האם, גם אישית וגם כלכלית, ולכן גם ייטיב עם הקטינים במובן זה שחייהם ישופרו ככל שמצב הכלכלי של האם ישתפר וככל שהאם תהיה רגועה יותר ומרוצה בחייה. אין ספק ששיפור בחיי האם מקרין ומשליך גם על חיי הקטינים המתגוררים עימה. אין גם להתעלם מכך שרצונה של האם לעבור לצפון מוגן עקרונית כחלק מזכויות היסוד שלה על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מצד שני, אין גם כל ספק כי המעבר המבוקש יפגע פגיעה חמורה בקשר השוטף והחם הקיים היום בין האב לילדים, וגם בפעילות הרחבה יותר של האב בכל הקשור לילדים, במוסדות החינוך וכדומה. מלאכת האיזונים המתבקשת במקרה מהסוג הזה מחייבת את בית המשפט ליחס את המשקל הראוי לכל אחד ואחד מהטיעונים ולהגיע למסקנה האם לצעד זה או אחר השפעה משמעותית ומכרעת בהשוואה ליתר הצעדים הנשקלים, בכל הקשור לטובת הילדים בנסיבות הספציפיות של משפחה זו. מאמצי הצדדים לגייס תמיכה לעמדותיהם תוך הפניה לפסקי דין שניתנו לכאן ולכאן יועילו רק מעט בהכרעה המתבקשת במקרה שבפניי, מאחר שהנסיבות הרלוונטיות של כל משפחה ומשפחה המתדיינת בסוגיה זו שונות ומגוונות, וקשה להשליך מהחלטה אחת על חברתה. לאחר ששקלתי את כל הטיעונים, מסקנתי היא ששמירה על היחסים המיוחדים הקיימים בין האב לילדים מחייבת כי בית המשפט ייענה בחיוב לבקשת האב להשאיר על כנו את צו המניעה הזמני שניתן נגד המעבר לצפון.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של האם עמ"ש (נצ') 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני ולמעשה "הפך" את החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה. בית המשפט המחוזי קבע כי היה על בית המשפט לענייני משפחה להניח כי האם עברה להתגורר באזור השרון, ועל בסיס הנחה זו, להכריע בשאלת משמורת הקטינים, תוך שהוא מביא במניין השיקולים את כל האספקטים הדרושים לקביעת טובת הקטינים במצב החדש שנוצר– העתקת מגורי האם והקטינים לשרון. נימוקי בית המשפט המחוזי התבססו בין היתר על טענות האם, לפיהן, בית המשפט לענייני משפחה לא בחן מהי המשמורת הראויה בהתייחסות לעובדת מעבר מגוריה בפועל לאזור השרון, אלא בחר לבחון את טובת הילדים בהסדר הקיים, ובכך, פגע בזכות היסוד של האם לבנות את חייה ולשקמם. כלל ידוע הוא כי כאשר טוב להורה- טוב לילד. באם היה נכפה על האם להמשיך ולהתגורר בעמק יזרעאל רחוקה מבני משפחתה ומחבריה, עלולה הייתה האם להיות במצוקה רגשית ונפשית קשה ביותר, מצוקה אשר הייתה משפיעה על מצבם הנפשי של הקטינים. מנגד יש לעמוד על חשיבות המשך הקשר בין האב לילדיו לצורך התפתחותם הקטינה וטובתם של הילד
לתיאום פגישת ייעוץ עו"ד איריס מנור